חוזר 08/2026: "נכס שיווקי" והטבות המס להייטק — מה השתנה

קטגוריה: חוקי עידוד ומענקים | זמן קריאה: כ-6 דקות

הרקע: למה בכלל מפרידים ״נכס שיווקי״?

במסגרת תיקון 73 לחוק עידוד השקעות הון אימצה ישראל את עקרונות Action 5 של פרויקט ה-BEPS (מיסוי בינלאומי של ה-OECD ופורום ה-G20): הטבות מס על קניין רוחני יינתנו רק על הכנסה שנובעת מנכס לא מוחשי מוטב — קניין רוחני מוגן משפטית כדוגמת פטנט, זכויות מטפחים או תוכנה. לעומת זאת, הכנסה שמקורה בנכס לא מוחשי שיווקי — מותג, שם מסחרי, לוגו, רשימת לקוחות, קשרי לקוחות — מועטה מהגדרת ״הכנסה טכנולוגית״ ואינה זכאית להטבות.

הבעיה: כללי ה-BEPS לא קבעו הוראות מפורשות איך מודדים את חלקו של הנכס השיווקי בהכנסה, מה שיצר חוסר ודאות בפרשנות — בדיוק את הפער הזה בא החוזר החדש לסגור.

כלל ה-10% — עוגן מספרי

תקנה 6(ג)(2) לתקנות עידוד השקעות הון קובעת כלל פשוט וחשוב: אם ההכנסה המיוחסת לנכס השיווקי אינה עולה על 10% מסך ההכנסה הטכנולוגית המיוחסת לנכס המוטב — אין מייחסים הכנסה לנכס השיווקי כלל, וכל ההכנסה מסווגת כ״הכנסה טכנולוגית״ הזכאית להטבות מכוח החוק.

במילים פשוטות: תרומה שיווקית שולית לא ״מקלקלת״ את ההטבה. רק כשהמרכיב השיווקי מהותי (מעל 10%) יש להפריד ולחשב.

הקריטריונים: מתי אין נכס שיווקי מהותי

לב החוזר — רשימת אינדיקציות לכך שתרומת השיווק להכנסות עולה שאינה עולה על שיעור של 10%, ולכן אין לייחס הכנסה לנכס שיווקי:

• אופי העסק והמוצר: החברה מוכרת לעסקים (מכירות B2B) או לגופים ממשלתיים (B2G) או לגוף שאינו למטרות רווח — לא לצרכן הרחב;
• הרכישה מבוססת מפרט: הלקוח רוכש על סמך מפרטים טכניים או פונקציונליות של המוצר — לא על סמך פרסום ומותג;
• דרישות רגולטוריות: הרכישה נעשית על בסיס דרישות רגולטוריות;
• רכיב במוצר של אחר / קבלן משנה: הממכר הוא רכיב במוצר סופי של חברה אחרת, מוטמע בו ו״מאבד את זהותו העצמאית״ בתהליך הייצור;
• מתן זכות שימוש: החברה מפתחת את הנכס ומעניקה זכות שימוש לחברה אחרת, שהיא זו שמשווקת את המוצר — ההכנסות נובעות מהקניין הרוחני, לא מהשיווק;
• היעדר תחרות משמעותית: בשוק אין תחרות ממשית בשל ייחודיות המוצר — כך שהתרומה השיווקית שולית;
• הוצאות שיווק נמוכות: שיעור הוצאות השיווק ביחס להוצאות המו״פ ולהיקף הפעילות הוא נמוך. עם זאת, החוזר מדגיש כי עצם קיום הוצאות שיווק אינו מוכיח כשלעצמו קיום נכס שיווקי מהותי.

החידוש הגדול: פקיד שומה לא יחליט לבד

זהו החלק החשוב ביותר מהזווית הפרקטית. החוזר קובע מנגנון בקרה פנימי מחייב: פקיד שומה שסבור כי קיים לחברה נכס שיווקי ומבקש לייחס אליו הכנסה (ולשלול חלק מההטבות) — אינו רשאי לעשות זאת ללא אישור מוקדם בכתב של החטיבה המקצועית ברשות המסים:

• שומה לפי מיטב השפיטה (שלב א׳, סעיף 145 לפקודה) — טעונה אישור בכתב של מנהל תחום בכיר (חוקי עידוד ותמריצים) בחטיבה המקצועית;
• שומה בצו (שלב ב׳, סעיף 152 לפקודה) — טעונה אישור בכתב של מנהל אגף בכיר (מקצועית) או סמנכ״ל בכיר לעניינים מקצועיים, ובנוסף אישור הרפרנט המשפטי של משרד השומה;
• ההנחיות חלות גם על שומות פתוחות שהדיון בהן כבר החל טרם פרסום החוזר (אך לא על צווים שכבר הוצאו);
• האישור נדרש לעניין עצם קיומו של נכס שיווקי וייחוס ההכנסה אליו בלבד — לא לסוגיות אחרות בשומה.

בנוסף, חברה שרוצה ודאות מראש יכולה לפנות יזומה לחטיבה המקצועית להחלטת מיסוי מקדמית (פרה-רולינג) בשאלת קיומו של נכס שיווקי ושיעור הייחוס.

מה זה אומר לחברות טכנולוגיה — שורה תחתונה

1. ודאות גבוהה יותר. לראשונה יש רשימת קריטריונים כתובה שאפשר להסתמך עליה בתכנון ובדיוני שומה;
2. הגנה פרוצדורלית. פקיד שומה מקומי לא יוכל עוד ״לגזור״ נתח מההכנסה כשיווקי בלי שהחטיבה המקצועית אישרה זאת בכתב — מחסום משמעותי בפני שומות אגרסיביות;
3. אם יש לכם דיון שומה פתוח בסוגיה — ודאו שהאישור המקצועי הנדרש אכן ניתן; היעדרו הוא טענה דיונית ממשית;
4. תיעוד עוזר. חברה שמסמכת את אופי מכירותיה (B2B, מפרטים, רגולציה) ואת יחס הוצאות השיווק למו״פ — מגיעה לדיון עם תיק מוכן;
5. במקום שנדרשת ודאות — שקלו פנייה מקדמית לחטיבה המקצועית לקבלת ודאות מראש.

← קראו את המאמר המלא שלנו: מסלול זיכוי המו״פ החדש בחוק עידוד — המהפכה של תשפ״ו

← קראו את המאמר המלא שלנו: חוק עידוד השקעות הון — מי זכאי ומה ההטבות

מאמר זה נועד למידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ מקצועי או תחליף לייעוץ אישי. יישום הקריטריונים תלוי בנסיבות הספציפיות של כל חברה. לכל שאלה — פנו אלינו ונשמח לסייע.

בברכה,
הגר-אלפרוביץ׳ ושות׳ — רואי חשבון