מודל זיכוי המס להוצאות מו״פ: השינוי הגדול ביותר בחוקי העידוד מזה עשור

קטגוריה: חוקי עידוד | זמן קריאה: כ-7 דקות

במשך שנים עמד בלב מדיניות עידוד ההייטק הישראלית מודל אחד: שיעורי מס חברות מופחתים למפעל מועדף ולמפעל טכנולוגי מועדף. אבל כללי המס הגלובליים החדשים של ה-OECD (רפורמת Pillar 2), שקובעים מס מינימלי של 15% לקבוצות רב-לאומיות גדולות, שחקו את האפקטיביות של המודל הזה: מה שווה מס חברות של 7.5% אם את ההפרש גובה מדינה אחרת? התשובה של ישראל: החוק לעידוד ולתמרוץ מחקר ופיתוח, התשפ״ו-2026 — מעבר למודל של זיכוי מס בגין הוצאות מו״פ, מהסוג שמוכר היטב בעולם (R&D Tax Credit), הבנוי כך שיעמוד גם בכללי Pillar 2.

מי זכאי? "קבוצה זכאית" — הרף גבוה

נאמר את זה ביושר כבר בהתחלה: החוק מכוון לחברות הטכנולוגיה והתעשייה הגדולות. הזכאות נבחנת ברמת קבוצה, בהתקיים כל התנאים הבאים בשנת המס:

• הכנסות של 100 מיליון ש״ח לפחות (צמוד למדד) — סך ההכנסות המצטבר של החברות הישראליות בקבוצה ממפעל מועדף או ממפעל טכנולוגי מועדף;
• מבחן ה-55% — ההכנסה המועדפת מהווה לפחות 55% מכלל הכנסות החברות תושבות ישראל בקבוצה;
• מבחן העובדים — לפחות 200 עובדים במשרה מלאה בישראל, או ממוצע של 200 בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה (ולא פחות מ-150 בכל שנה). עובד עד 4 שעות ביום נספר כחצי משרה;
• וכל חברה בקבוצה שתובעת את הזיכוי צריכה להיות "חברה כשירה" — חברה מועדפת כמשמעותה בחוק עידוד השקעות הון.

המשמעות: רוב הסטארטאפים והחברות הבינוניות עדיין בחוץ. אבל חשוב לשים לב לשתי נקודות — הבחינה היא קבוצתית (כמה חברות ישראליות באותה קבוצה נספרות יחד), והרף נבחן מדי שנה. חברה שצומחת לעבר 100 מיליון, או קבוצה שמתארגנת נכון — יכולה להיכנס לתחולה. וזה בדיוק סוג התכנון שכדאי לעשות מראש.

אילו הוצאות מו״פ נכללות?

"הוצאות מו״פ מזכות" נבנות מכמה שכבות:

• שכר עובדי מו״פ בישראל — 100% מעלות השכר. זהו הרכיב המרכזי;
• פחת על נכסים יצרניים המשמשים למו״פ, והוצאות על ציוד מתכלה;
• תקורה — תוספת אוטומטית בשיעור 20% מעלות שכר עובדי המו״פ, בלי צורך בהוכחה פרטנית;
• קבלני משנה — הוצאות לקבלן משנה שאינו צד קשור מוכרות בשיעור 65% (וכך גם לצד קשור, כשלא הוכחו ההוצאות בפועל);
• מו״פ בחו״ל — ככלל אינו נכלל, למעט חריגים צרים כמו ניסויים קליניים וטוקסיקולוגיים שלא ניתן לבצע בישראל.

ההגדרה המדויקת של "פעילות מו״פ" נשענת על סיווג של רשות החדשנות — כלומר, נדרש אישור שהפעילות היא אכן מחקר ופיתוח. זו נקודה קריטית להיערכות, ומיד נגיע אליה.

גובה ההטבה: שתי מדרגות, פערים עצומים

שיעור הזיכוי תלוי במיקום ובאופי הפעילות, עם "מדרגה" קבוצתית של כ-1.05 מיליארד ש״ח הוצאות מו״פ (צמוד):

• מפעל באזור פיתוח א׳ או מפעל מו״פ מיוחד — זיכוי של 25% מההוצאות עד המדרגה, ו-30% מעליה;
• שאר החברות הזכאיות — זיכוי של 3% עד המדרגה ו-4% מעליה.

הפער בין 3% ל-25% הוא מכוון: המדינה משתמשת בחוק כדי למשוך פעילות מו״פ לפריפריה ולעודד מרכזי פיתוח גדולים. גם 3% הם כסף גדול — חברה עם 200 מיליון ש״ח הוצאות מו״פ שנתיות מדברת על זיכוי של 6 מיליון ש״ח בשנה — אבל לחברות שבוחנות היכן למקם פעילות חדשה, המספרים משנים את מפת השיקולים.

החידוש הגדול: זיכוי שהופך למענק במזומן

כאן החוק באמת פורץ דרך. הזיכוי מקוזז כנגד מס החברות בשנה שלאחר שנת המו״פ — אבל מה אם אין מספיק מס לקזז כנגדו (למשל בחברה מפסידה או צומחת)? החוק קובע: זיכוי שלא נוצל בתוך שלוש שנים ניתן לקבלו בשנה הרביעית כמענק במזומן — בתוך 90 יום מהגשת ההודעה, עם הצמדה. חברה יכולה אף לבחור מראש במסלול המענק. במונחי Pillar 2, המבנה הזה (זיכוי בר-החזר, QRTC) הוא בדיוק מה שמאפשר להטבה "לשרוד" את כללי המס הגלובלי — וזה מה שהופך אותה לאטרקטיבית גם לקבוצות רב-לאומיות ענקיות.

איך זה משתלב עם מסלול המפעל הטכנולוגי המועדף?

נקודה חשובה: החוק החדש לא מבטל את מסלולי חוק עידוד השקעות הון — הוא נבנה עליהם. הזכאות לזיכוי מותנית בכך שהחברות בקבוצה הן חברות מועדפות עם הכנסה ממפעל מועדף או טכנולוגי מועדף — כלומר, קודם כול צריך להיות בתוך חוק עידוד השקעות הון, ורק אז נפתחת שכבת הזיכוי הנוספת. בפועל נוצרות שתי שכבות הטבה: שיעור מס מופחת על ההכנסה המועדפת (12%, 7.5% או 6% לפי המסלול והמיקום) + זיכוי מו״פ על ההוצאות. ולקבוצות הגדולות שכפופות ל-Pillar 2, שבהן שיעור המס המופחת ממילא "מתמלא" למינימום הגלובלי — הזיכוי הופך למנוע ההטבה המרכזי. בניית התמהיל הנכון בין השכבות היא לב התכנון.

מה עושים כבר עכשיו? היערכות לדוחות 2026

החוק חל על הוצאות מו״פ מ-1 בינואר 2026 — כלומר, שנת הזכאות הראשונה כבר באמצעה, ומה שלא יתועד נכון השנה יהיה קשה לשחזר בדיעבד. צעדי ההיערכות המיידיים:

1. מיפוי הקבוצה והזכאות — אילו חברות ישראליות נמנות על הקבוצה, האם עומדים במבחני ה-100 מיליון, ה-55% וה-200 עובדים, ומי תהיה החברה המייצגת שתגיש את "הדוח המרכז" בשם הקבוצה;
2. הפרדת עלויות מו״פ בספרים — הקמת מרכזי עלות ייעודיים לפעילות המו״פ, כך ששכר, פחת, ציוד מתכלה וקבלני משנה ניתנים לזיהוי ולתמיכה. עובדים במשרות מעורבות (מו״פ + תפקיד אחר) דורשים מנגנון הקצאה מתועד;
3. תיעוד שוטף — רישום פרויקטי המו״פ, יומני זמן עבודה של עובדי מו״פ, הסכמי קבלני משנה (עם הבחנה בין צד קשור לשאינו קשור — ההבדל הוא 65% מוכר או פחות), ורישום נכסים המשמשים למו״פ לצורכי פחת;
4. לוחות זמנים רגולטוריים — בקשת האישור לרשות החדשנות מוגשת עד 24 חודשים מתום שנת המס, והרשות מחויבת להחליט בתוך 150 יום (שתיקה = אישור). נשמע רחוק? חברות שיסדרו את התשתית עכשיו יגישו ראשונות וייהנו מוודאות מוקדמת;
5. בחינת מיקום ומבנה — לחברות ששוקלות התרחבות: הפער בין 3% ל-25% באזור פיתוח א׳ שווה דיון אסטרטגי, וכך גם ההחלטה בין מסלול הזיכוי למסלול המענק מראש;
6. שילוב במערך הדיווח — הקצאת הזיכוי בין חברות הקבוצה בדוח המרכז היא בלתי הדירה — טעות בהקצאה לא ניתנת לתיקון. זה מחייב תכנון מס קבוצתי לפני ההגשה, לא אחריה.

המאמר לעיל מובא לידיעה כללית בלבד ואינו מהווה ייעוץ מקצועי או תחליף לייעוץ פרטני. הוראות החוק מפורטות וחלקן יעוגן בהנחיות ובתקנות שטרם פורסמו במלואן. בכל שאלה מוזמנים ליצור איתנו קשר ונשמח לעמוד לרשותכם.

בברכה,
הגר-אלפרוביץ׳ ושות׳ — רואי חשבון